כיצד לימודי פסיכולוגיה משנים את דרך החשיבה שלנו על החלטות יומיומיות
לפני שנתיים, דנה התיישבה במשרדה ביום שני בבוקר כשהיא מתחננת לעצמה שלא תשלח הודעת דחייה נוספת ללקוח. זה היה השלישי בחודש. היא ידעה שהלקוח היה חירום, שהיא התחייבה לתא זמנים, אבל משהו בפנים אמר לה שהיא כבר לא יכולה להתמודד עם הלחץ. כשנשאלה מדוע, היא הגידה בכתפיים: "אני פשוט לא אדם עם ריכוז טוב." יום אחד, בשולחן הקפה של המשרד, חברה היתה מדברת על הקורסים שלמדה בתואר שני שלה. היא הזכירה משהו על קוגניציה, על הטיות מחשבתיות, ועל איך מוח האדם עובד בתחת לחץ. דנה שמעה ופתאום הבנה: אולי זה לא בעיה של "למי אני", אלא בעיה של "איך אני מחשבת כשאני פחוד."
זה הפך את כל דבר. דנה רשמה לקורס הכנה בפסיכולוגיה קוגניטיבית בערב. לא כי היא רצתה להיות פסיכולוגית, אלא כי היא רצתה להבין את עצמה. ארבעה חודשים מאוחר יותר, כשהיא היתה עומדת מול אותו לקוח, היא לא שלחה דחייה. במקום זאת, היא אמרה משהו שונה לגמרי: "בואו נשבור את הפרויקט הזה לשלבים קטנים יותר, כי אני מבינה שאנחנו שניהם נחשים בעומס מידע כרגע." הלקוח הסכים. הפרויקט התחיל. והכל השתנה.
זה לא סיפור על התחרותיות או על זכאות. זה סיפור על כוחה של הבנה עצמית, ועל איך קצת ידע בפסיכולוגיה יכול לשנות לא רק את הקריירה שלנו, אלא את כל החיים שלנו.
הלקח: כשהמוח שלנו הופך להכלי הנלמד ביותר שיש לנו
אם תשאלו את עצמכם מה זה שחלק מהאנשים נראים שהם יודעים משהו שאחרים לא יודעים, התשובה לעתים קרובות איננה אינטליגנציה קלאסית. זה הבנה של אנשים — כולל של עצמם. לימודי פסיכולוגיה, אם נעשים בצורה הנכונה, משנים את הדרך שבה אתם קוראים סיטואציה, מתגברים על קשיים, וקוראים לאנשים סביבכם לעשות דברים טובים יותר.
מה שדנה גילתה היה שלא כל בעיה היא בעיה של כישרון או רצון. חלק גדול מהעניין הוא הבנה של מנגנוני התנהגות עמוקים. כשאתם למדים לזהות את ההטיות שלכם — וכולנו בעלי הטיות — אתם מקבלים כוח אמיתי. לא כוח מעל אנשים אחרים, אלא כוח מעל הרגלים שלכם שלא מסלחים לכם.
הקורסים בפסיכולוגיה לא מחנכים אתכם לתפקיד ספציפי. הם לא מדברים על "ירידות בנתונים קוואנטיים" או "אופטימיזציה של סדרי עדיפויות." הם מדברים על דברים שמתרחשים בך כל יום: למה אתה פוחד, למה אתה משנן לא בצורה טובה, למה אתה לא משנה הרגלים גם כשאתה רוצה מאוד, וכיצד אתה יכול לתמוך באדם ליד אותה שיפוט או צי מיותר.
ארבעה טיפים שמקורם בלימודי פסיכולוגיה ויעזרו לכם היום
טיפ 1: זהו את הטיה הקוגניטיבית שלך הגדולה ביותר. כולנו יש סדרה של "אמת מובנת" שלא בדקנו כמעט לעולם. דנה חשבה שהיא "לא מסוגלת להתמקד." בבדיקה עצמית כנה, היא גילתה שהיא התמקדה בצורה מצוינת כשהיתה מעניינת את הנושא — היה לה בעיה בהתמקדות בנושאים שהיא חשבה שהם משעממים. זה טיפוסי. לימודי פסיכולוגיה יעזרו לכם לזהות את ההנחות הלא בדוקות שלכם וזה הצעד הראשון להשתנות. שאלו את עצמכם: מה אני מניח כנכון על עצמי שאני לעולם לא בדקתי?
טיפ 2: הבינו את הסטרס כסימן, לא כאוכל. אנשים רבים חושבים שהסטרס הוא רע בהכרח. פסיכולוגיה מודרנית לימדה אותנו שסטרס הוא רק אנרגיה שלך. כשאתה סטרוס, הוא יכול להיות אנרגיה למטרה או אנרגיה לפניקה. בדיוק זה תלוי בזוית הראייה שלך. אתה לא יכול להוריד את הסטרס (בדרך כלל), אבל אתה יכול לרגל את עצמך לתפוס אותו כ"אני נמצא בנקודה חמה וזה אומר שאני יכול להישמע לדברים חדשים בכוח."
טיפ 3: אנשים אחרים כמעט תמיד יותר בעדו מה שאתה חושב. אנשים יש נטיה להיות מחוקקים של עצמם. אתה חושב שהלקוח שלך שונא אותך כי החמצת מועד. סביר להניח שהוא פשוט עסוק וגם חייב להתמודד עם ערכים משלו. לימודי פסיכולוגיה מחנכים אתכם להסתכל מבחוץ פנימה, מה שכמעט תמיד מחזיר לכם כמה עצב שלא צריך לו היה.
טיפ 4: החזור דחוק ארוך מאשר לכידה קצרה. מוח אדם לא מוגדר לריצה ממרתון. הוא מוגדר לריצה של מרתון. זה אומר שאם אתה רוצה להיות משהו — טוב יותר בעבודה, טוב יותר בבית, טוב יותר בחיים — אתה צריך לבנות שינויים קטנים שאתה יכול לשמור עליהם לנצח, לא לפוצץ ישר ואז להתעיף.
איך מיישמים את זה בחיים האמיתיים שלך
בואו נחזור לדנה. היא לא הלכה לבית הספר. היא לא הפכה לפסיכולוגית קלינית. היא פשוט לקחה שלושה קורסים ערב בלימודי פסיכולוגיה בסיסית. וזה שינה הכל. הנה איך היא הגיעה לשם, וכיצד אתם יכולים לעשות את אותו הדבר.
שלב 1: תחילת קטנה. דנה לא התחייבה לתואר. היא אמרה "אני אנסה קורס אחד בערב." זה הבדל ענק. כשאתה מתחיל קטן, אתה מוריד את הטרחה הנפשית של "זה שינוי חיים" לזה של "זה ניסיון בן שלושה חודשים." ברוב הזמן, ניסיון קטן מוביל לתחייבות גדולה יותר משלך, כי אתה רואה תוצאות שמעניינות אותך.
שלב 2: פוקוס על הקונקרטי, לא על התיאורטי. דנה לא חזרה הביתה להיות מפתנת על זיגמונד פרויד. היא חזרה הביתה וחשבה: "איך קורס זה עוזר לי מחר בעבודה?" פסיכולוגיה יחידה כשהיא פוגשת את התנאים שלך. אם אתה שופט בעלי, תלמד על התנהגות ארגונית. אם אתה הורה, תלמד על התפתחות ילדים. התחבר קודם לכל למה שרלוונטי אליך.
שלב 3: כתוב את המעשים שלך, לא רק תהה עליהם. זה דבר שמתנצלים לעתים קרובות לא עושים: הם לוקחים את מה שהם למדו ויישום אותו. דנה לא רק שמעה על "עומס מידע" בכיתה. היא הלכה וענת ללקוח בצורה שהביאה למודעות שלו לעובדה זו. זה הפך מידע למטבע חיה.
שלב 4: הקם סביבה שתייצרת אותך להמשיך. דנה הצטרפה לקבוצת חברים ששלושתם למדו פסיכולוגיה. הם היו מדברים על מה שהם למדו. זה השמיע אותה מעורבת וזה הפך אותה לרצינית. אם אתה רוצה ללמוד משהו, מצא אדם אחד שיעשה את זה איתך.
מה קורה כשאתה מחזיר את הבקרה לעצמך
שנתיים אחרי שדנה התחילה, היא לא הייתה אדם שונה לחלוטין. היא עדיין מעצבנת מדי פעם. היא עדיין משכחת דברים. היא עדיין לא מושלמת. אבל משהו שונה: היא הפסיקה להיות קרבן של עצמה. כשהיא התייגרה בחציר, היא לא רק הרגישה גרועה. היא שאלה: "מה הוא עכשיו? מה הוא דורש מינו? איך אני יכולה לעזור לו ולעזור לעצמי בו-זמנית?" סוג זה של שאלה לא הוא יולידו מאופר שינה. זה יולידו מידע.
כשאתה חוקר לימודי פסיכולוגיה, אתה לא הולך לתוך זה כדי להיות פסיכולוג. או שאתה זה, או שאתה אדם שרוצה להבין את עצמך ואת עולם סביבך קצת יותר טוב. אם זה אתה, אתה בדיוק מישהו שיוכל ללמוד בעצם.
הכוח של מעט ידע בפסיכולוגיה הוא לא שזה צולל אותך לחשוב שאתה יודע הכל. זה בעצם ההיפך: זה מוקיע אותך כמה אתה לא יודע. וזה הופך אותך לסקרן. וסקרנות היא תחילת שינוי אמיתי.
אם יש לכם תחושה שאתם מנוהלים על ידי הרגלים ותבניות שאינם עובדות, או אם אתם רוצים פשוט לבנות קשר טוב יותר עם אנשים, אז קחו טיפ מדנה. אל תחכה לזה שתהפוך למשהו. התחל עם קורס. קורס אחד. בערב. וראו לאן זה מוביל אתכם.
